רודף אחרי דובים לימד אותי לקבל את גופי

מאמר זה הופיע במקור ב-MediaMenteקנדה.

הבחור בו השתמשו במודעה עבור סוף שבוע של דוב העבודה בטורונטו 2018 יש סוג של גוף שתמיד רציתי: כתפי סלע עם זרועות כל כך שאובות שיש להם ורידים שבלטו לאורכם כאילו הם עומדים לצוץ דרך העור. יהיה מגניב שיהיה לו גם חזה החבית השעיר שלו כמו איזה גיבור-על של מארוול אבל בניגוד למודעה, לא ממש אכפת לי מעי בגודל הוגן שילך איתו, אז אולי גיבור-על בדימוס ששותה עכשיו יותר מדי. בסטנדרטים של קהילה הומוסקסואלית, זה יהיה דובי שרירים, שהוא ארכיטיפ בתת-תרבות הדוב.

בתור שאינו דוב העוסק בדובים (נקרא בדרך כלל רודף), נראה שגוף מסוג זה הוא הכרטיס שלי להתחבר לגוף כזה. הבעיה היא, על פי מחקר אחד , דובים הולכים אחרי בחורים שהם גם כבדים ושעירים, והם נוטים יותר לדחות צעירים חסרי אותו היקף כמוהם. למרות היותי בשנות ה -30 לחיי ויש לי כמות נכבדת של שיער גוף (אני ללא ספק א לוּטרָה למרות שאני מגן שאני יותר א זְאֵב ), חסר לי מסה של דוב, מה שהופך את ההתחברות לאחד לקשה הרבה יותר ... אבל לא בלתי אפשרי. אז איך לא דוב כמוני משתלב ומתמזל במזל כשעוזב לארץ דובים?

השתתפתי במנגל בחוות פנטזיה בטורונטו - האירוע האחרון של סוף השבוע של הדוב - וחיפשתי כמה תשובות. סופי שבוע כאלה הם אנטיתזה של גדוליםמעגל גייזה יהיה פסטיבלים מסיבה לבנה בפאלם ספרינגס, פסטיבל מעגלים בברצלונה, או בטורונטו פסטיבל פריזמה . בהתבסס על הפרסום לדברים אלה, ברור כי הם נותנים מענה לבחורות צעירות וחלקות עם אפס אחוזי שומן בגוף וללא מעט שיער בגוף (אם כי שיער פנים אופנתי וקצוץ עדיין נראה באופנה). לעומת זאת תת-תרבות הדוב היא תגובה לקהילה הגאה ככלל; התיאוריה היא שהם שינו את משמעות התכונות שנראו כשליליות בקהילה הגדולה כמו זקנה ועודף מסה ושיער גוף למשהו יפה על מנת סותרות תת-תרבויות גבריות הומוסקסואליות 'על. ברים ואירועים דובים הופכים למקום שבו אנשים שאינם משתלבים במיינסטרים הגאה יכולים להתערבב, להזדווג ולמצוא חברות בין אנשים כמוהם, כך שהרעיון שדובים ולא דובים עשויים להתערבב כמו גם שמן ומים יהפוך הרבה היגיון.

המנגל עצמו היה הרבה יותר שקט ממה שדמיינתי עם כמה עשרות דובים (אם זה), שותים בירות ואוכלים המבורגרים. פגשתי בן 28 שאינו דוב העוסק בדובים שלא רצו להשתמש בשמו האמיתי אז אקרא לו דייל. באירועי דוב באופן כללי, הוא מתלונן שהוא בולט כמו אגודל כואב ואף אחד לא מכיר בקיומו. הוא בן מטר וחצי ומשקלו 165 קילו. הוא כנראה היה עושה בסדר גמור במסיבת מעגל אבל נראה שהוא לא באמת מה שרוב החבר'ה במנגל מחפשים.

הוא שקל לעשות מחזור יחיד של סטרואידים ומתמודד עם מה שהוא מתאר בזהירות כהשמנת שומן הפוכה (מתוך הבנה שיש דברים גרועים מזה). גם אני עבדתי על מנת לשנות את המראה הגופני שלי כדי לקלוט את סוג החבר'ה שאני עוסק בהם: ניסיתי לגדול עם קריאטין, בלעתי אינספור שייקי חלבונים, ואני עדיין ממשיך לאכול יותר חזה עוף מכולם כנראה שצריך אי פעם. גנטיקה (או אולי חוסר התמדה) מנעה ממני להגיע לאותו דוב שרירים קלאסי, מראה כתף סלע. נהייתי קצת יותר גדולים, וככל שאני מתבגר ומשמין לא רצוני, נראה לי שאני מקבל קצת יותר תשומת לב מצד כמה דובים אבל אני בהחלט לא דוב בעצמי. אולי למרות שגם אני וגם דייל עושים את זה לא בסדר.

מצד אחד, אולי נראה שאנחנו חראו מתוך מזל מכיוון שאנחנו לא נראים החלק, אבל מסתבר שלא כך. באותו אופן שישנם לא דובים העוסקים בדובים, פרנק סטרונה, העורך המנהל לשעבר של מגזין דובי שעשה גם א TEDx מדברים מוקדם יותר השנה על תת תרבות זו מסבירה שההפך יכול להיות נכון גם: יש דובים שהם לא דובים. לפעמים זה רק עניין של החבר'ה האלה לא מבינים שהם נפגעים על ידי לא-דובים או מאמינים שהם מעניינים. סטרונה נפל למחנה ההוא בעצמו שם בחור ניסה לאסוף אותו אבל הוא חשב שזו בדיחה. אז אולי זה על לא דובים גמירת קרפים קצת יותר ולהיות סופר ברור אם הם מעוניינים.

ככל הנראה המסעדה הגדולה ביותר בשיחה עם סטרונה היא החשיבות של להיות אותנטי כמו גם ביטחון עצמי כשאתה יוצא לארץ דובים. הוא אומר שכאשר בחור אוהב את מי שהוא ורואה את היופי כשלעצמו, הם עשויים לעניין אותו. אז אולי הניסיון לשנות את גופי בעזרת עליות משקל ושקשוק חלבונים על מנת להשתלב הוא לגמרי לא נכון.