יש רגע בלידי גאגא של רידלי סקוט בכיכובה בית גוצ'י כשאתה שומע מבטא שהוא לא ריף על איטלקית בפעם הראשונה, וזה כמו לראות צווחת מזראטי ברחובות בדרמה של מלחמת העולם השנייה. המבטא שייך לדמותו של טום פורד: מושיע כל אמריקאי למודל העסקי החולה של גוצ'י, המציל את המוניטין שלו. הסרט לוכד את האוספים הראשונים של טום במסלול מיזוג דמיוני: החליפה הנועזת; מחרוזת הגוצ'י האייקונית הזו. טום פורד (האמיתי, כלומר) הוא אחד האנשים הבודדים שנכחו בפרויקט הגמר (רובם או מתים או התרחקו ממנו) שבא ולדבר על זה, בביקורת שכתב בעצמו, בהוצאת דואר אויר .
שרדתי לאחרונה הקרנה של הסרט בן שעתיים ו-37 דקות כלומר בית גוצ'י , מתחיל הטייק הארוך והחושפני שלו על הסרט, ומשווה את חווית הצפייה בו להוריקן. כמובן, לטום יש את הרשיון להיות כנה באופן בוטה לגבי סרט כזה, וכיצד הוא מתאר את משפחת גוצ'י ואת הנסיבות שבהן נקלעו. הוא היה שם כדי לחזות בחלק מהדברים הללו, ולכן, הוא אמר, זה קשה לי להתנתק מהמציאות מאופרת הסבון המבריקה, המצויה בכבדות.
נראה שהביקורת שלו נוטה לכיוון השלילי ברובו, אבל הוא נראה מסוכסך, שואל רטורית: האם זו הייתה פארסה או סיפור סוחף של חמדנות? ואומר שלעתים קרובות הוא צחק בקול, אבל האם הייתי אמור?. הוא מחמיא לגילום של אדם דרייבר את מאוריציו, קורא לו עין הסערה שהייתה הדרמה של משפחת גוצ'י בין בני הדודים והאחים שלה - וקורא לה הניואנסית ביותר. אחר כך הייתה הדרך המנומסת שלו לתאר את הגרסה הרחבה והקיצונית של ג'ארד לטו של פאולו (מאוד מאוד גדולה) ואיך, בכל פעם שהוא ואל פאצ'ינו, שמגלם את אביו אלדו, היו על המסך, זה הרגיש כאילו הוא צופה סאטרדיי נייט לייב .
אבל כמובן, מי שיוצאות משם ללא פגע הן הנשים בסרט הרחפן והחסון. גאגא גנבה את ההצגה, הוא אמר, והוסיפה שהמבטא שלה נודד מדי פעם ממילאנו למוסקבה. אבל למי אכפת? ההופעה שלה נקודתית. בסדר, תה!
אם בא לכם לקרוא את הביקורת של טום פורד במלואה (אנחנו כן ממליצים עליה), תוכלו לעשות זאת ב- דואר אויר אֲתַר כאן . ראה בזה את הדעה האולטימטיבית על בית גוצ'י .